גמרא
פירוש
וְאִיתַּקּוּשׁ שְׂעִירֵי הָרְגָלִים לִשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מָה שָׂעִיר דְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ בְּמִילְּתָא דְּקוֹדֶשׁ מְכַפְּרִי אַף שְׂעִירֵי רְגָלִים בְּמִילְּתָא דְּקוֹדֶשׁ מְכַפְּרִי.
וְכִי תֵּימָא נִיכַפְּרוּ אַדְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ הָא אָמְרִינַן אוֹתָהּ אוֹתָהּ נוֹשֵׂא עָוֹן וְאֵין אַחֵר נוֹשֵׂא עָוֹן.
וְכִי תֵּימָא נִיכַפְּרוּ אַדְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ר׳ מאיר אומר, כל השעירים כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו. מאי טעמא, ושעיר, ו׳ מוסף, ומקיש זה לזה. ואקשינן, השלישי אינו למד מן השיני, אוהנה השיני תלמוד הוא, בא״ר יוחנן גואין למידין למד מלמד בקדשים. ופרקינן, כולהי משעיר קמא ילפי. ואקשינן, והא שעיר יום הכיפורים ושעיר עצרת דלא כתיב בהו ושעיר. ופריק ר׳ יונה, אלה תעשו ליי׳ במועדיכם, הוקשו כל המועדים כולם זה לזה, וראש חדש נמי איקרי מועד, כדאביי דאמר, דקרא עלי מועד לשבור בחוריי. ואמר ר׳ יוחנן, מודה היה ר׳ מאיר בשעיר של יום הכיפורים הנעשה בפנים שאינו מכפר כפרתן, מאי טעמא, אחת כתיב, כפרה אחת הוא מכפר ואינו מכפר שתי כפרות, והן נמי אינן מכפרין כפרתו, מאי טעמא, אחת בשנה, כפרה שאין מתכפרת אלא פעם אחת בשנה, יום הכיפורים מכפר. תניא נמי הכי, דשעיר הנעשה בפנים אין אחר מכפר כפרתו, ולא הוא מכפר כפרת אחרים. מתני׳. היה ר׳ שמעון אומר, שעירי ראשי חדשים מכפרין על טהור שאכל טמא, ושל רגלים מכפרין כול׳, אמרו לו מהו שיקרבו זה לזה, פירוש אם לא נקרבו שעירי הרגלים ברגליםה, מהו שיקרבו שעירי הרגלים בראש חדש, וכן שעיר ראש חדש ברגלים, אמר להן יקרבו, הואיל וכולם באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו. גמ׳. בשלמא דראש חדש לא מכפר אדרגלים, עון כתיב בה, עון אחד הוא נושא ואינו נושא שתי עונות, אלא דרגלים אמאי לא מכפרי אדראש חדש כול׳. ופשוטה היא.מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
א צ״ל, דהנה.
ב צ״ל, וא״ר.
ג צ״ל, אין.
ד בכתב היד נוסף בין השורות: אמר, ולפי זה יש להגיה: כאביי דאמר, אמר [קרא].
ה רש״י במשנה פירש שנאבד שעיר הרגל ונתכפרו באחרת, מהו שיקרב כשעיר ראש חודש. אבל מלשון ר״ח ׳אם לא נקרבו׳ נראה כפירוש הר״י מיגש דלא איירי כלל בנאבדו, אלא בעברו ולא הקריבו, אבל נאבדו הוי חטאת הציבור שאבד ונתכפרו באחרת שנחלקו בה ר׳ יהודה ור׳ אלעזר ור׳ שמעון אי אזיל למיתה או תרעה ויפלו דמיה לנדבה (והיא עצמה אינה קריבה לגבי המזבח, גזירה שמא יקיצו בה קודם כפרה). ובתשובת ר׳ אברהם בן הרמב״ם (ברכת אברהם סי׳ ט) כתב שזו גם דעת הרמב״ם שכתב בפרק ד מה׳ פסולי המוקדשין הל׳ א, שכל חטאת ציבור שאבדה תרעה עד שיפול בה מום, ואין תקנה לשעיר ראש חודש ליקרב ברגל הבא. אלא שלדעת הר״י מיגש היא קריבה ברגל הבא בתורת תשלומין, ובדברי ר״ח להלן (ראה הערה 157) מפורש כדעת הרמב״ם בפירוש המשנה שקריבה כשעיר הרגל.
הערות
Gemara
Peirush